אם היה לי שקל על כל פעם שאמרו לי את זה או שלחו הודעה בנוסח דומה הייתי יכול לצאת לגמלאות. אני מגזים. אבל מגזים עם סיבה טובה. השבוע התקשרה אליי אימא לנער בן 16. מאחר והם גרים רחוק, היא ביקשה שאבנה לו תכנית אימונים חד פעמית, בטלפון (!)…"אה וגם תזונה אם אפשר". האינסטינקט הראשוני שלי היה לומר בצורה מכובדת: אני לא בונה תכניות אימון בטלפון. אני לא תזונאי. תודה. שלום. אבל שתקתי. במקום זה ביקשתי לדבר עם הנער. לאחר תשאול קצר התברר לי שיש לו פציעה שהוא משתדל להסתיר מאמו. לא זו בלבד, אלא הוא ממשיך להתאמן עם תכנית אימונים

היום, לפני תשעה שבועות בדיוק היה לי את הכבוד והעונג להתחיל לאמן את שני הברנשים בתמונה. מ- 0 ק"מ ל – 5 ק"מ. מ – אין מצב שאני רץ את זה – ל – אולי נרוץ 10 ק"מ?. מ – אני לא סובל ריצה – ל – אני מתחיל לאהוב. מ- ממבט עייף לפני הריצה – ל – מבט מתעייף לאחר הריצה. מ- אני חייב לבטל את האימון – ל – אולי נקבע מועד אחר? מ – מתי נגמר האימון? – ל – שכחנו לעשות מתיחות לשריר התאומים. מ – תגיד לי עכשיו מתי נגמרת הריצה! – ל – למה

זמן קריאה: 2:30 דק' (לקוראים איטיים כמוני)מחשבות על התמדה….שפתחתי את הדף העסקי החלטתי שאני אכתוב פעם בשבוע, כל שבוע, ביום שישי, ויהי מה. שבוע שעבר 'פספסתי' פעם ראשונה את רכבת הפוסטים ולא כתבתי. לא הופיע פה פוסט למראית עיניכם.זה גרם לי לתהות על המושג "התמדה". ואז החלטתי לחפש את המשמעות. לא ההרגשה. המשמעות של המילה התמדה בהגדרה 'היבשה' והמילונית, התמדה פירושה: "עשייה הנמשכת לאורך זמן".ובהגדרה אחרת ש'נתקלתי' בה: ההתמדה היא תכונה של מי שאינם מפסיקים במה שהם עושים. הם מלאי נחישות להמשיך, שקדנות, עקביות ועקשנות לא מתפשרת, למול הפיתוי להפסיק את המאמץ. נשמע כבר יותר טוב. אבל אני כמו אני,

תגיד, לא קשה לך להתאמן גם שאתה בחו"ל? מודה שהרהרתי רגע על השאלה…ואז עניתי; לא. אני לא מרגיש שאני מתאמן. זה פשוט. פשוט אני. ואז חשבתי לעצמי…זה מי שאני? מתאמן? מאמן? עוד כמה קילומטרים של ריצה? מה עליות של מתח? עוד 6, 8 קוביות בבטן? כדי לענות על השאלות הפילוסופיות הנ"ל פניתי לחבר יקר אחר: אני. לפני עשרים שנה, הפעם הראשונה שנכנסתי לחדר כושר.זה היה חדר כושר סובייטי. כמו שאני אוהב. קטן. מאובק. ריח זיעה באוויר, מכשירים חצי 'שבורים' חצי בדרך להישבר, מוט מאולתר עם בלטת רצפה וחבל קשור, והחובה מכולם – מדריך כושר ושמו אלכס. גבוה, חזק ומלחיץ. למה

אז בא לי לשכפל. לשכפל את הפוסט שנכתב לפני כמה חודשים….והנה הוא לפניכם רק עם שינויים קלים: באנשים, במזג האוויר, בתמונות ובשתי שורות האחרונות אז היום זה היום. היום, לפני תשעה שבועות בדיוק היה לי את הכבוד והעונג להתחיל לאמן את שני הברנשים בתמונה.מ- 0 ק"מ ל – 5 ק"מ.מ – אין מצב שאני רץ את זה – ל – אולי נרוץ 10 ק"מ?. מ – אני לא סובל ריצה – ל – אני מתחיל לאהוב. מ- ממבט עייף לפני הריצה – ל – מבט מתעייף לאחר הריצה. מ- אני חייב לבטל את האימון – ל – אולי נקבע מועד

כמו בסקי כך בחיים…אני לא סקייר מקצוען, ולמען האמת אני פחות מתחבר לספורט שדורש הרבה לוגיסטיקה מסביב. אבל הפעם נהנתי. מה היה שונה הפעם? נפלתי פחות. איך זה קרה? שיניתי את האסטרטגיה. בניסיון הראשון שלי לעשות סקי קפצתי מעל הפופיק ועליתי לראש ההר לאחר תרגול קצר מאוד. הפעם, תירגלתי והתאמנתי לאט לאט, צעד צעד, עד שצברתי מספיק ביטחון וידע לעלות לראש ההר. יותר נכון, הרון. התוצאה? אז, רוב הזמן ביליתי על התחת. הפעם, נפלתי פעם אחת 1 (!) מוסר השכל? כמו בסקי כך בחיים…בדרך למטרה יש נפילות קטנות, גדולות וכואבות. יש גם רגעי הצלחה קטנים, גדולים ושמחים. לפעמים רק צריך

לא יודע. זה פשוט לא הקטע שלי. זה מצטלם טוב, זה נראה טוב, זה טוב ל'ביזנס' ועדיין, פחות הקטע שלי. לפני כמה שנים הגיעה המתאמנת הראשונה שלי, הבלונדינית בתמונה עם מטרה אחת – לרוץ 5 ק"מ. מאז ועד היום היא לא עוצרת. סוג של פורסט גאמפ לא מזמן היא חגגה יום הולדת ואין עיתוי טוב יותר מלפרגן ולהראות את הדרך שהיא עברה. זו שלא מוותרת ומגיעה לכל אימון, בקור, בחום, בגשם, בשמש ובלחות. שהיא עצבנית, שמחה, עייפה, רגועה, תפוסה, ועוד שלל מצבים רגשיים וגופניים אין משחקים. אין קיצורי דרך. אין קסמים. מי שמשקיע – רואה תוצאות ומרגיש טוב. מי שלא

"אפקט הפרפר" כמה פידבקים קיבלתי.נו בעקבות הפוסט האחרון. מי שלא ראה. גלגל.י מטה ותעצור.י באישה החטובה הראשונה שאת.ה רואה. "אפקט הפרפר" מכירים? אז בקצרה. אני יודע. שבת. ניקיונות. "אפקט הפרפר" זה אפקט המצוי בבסיסה של תורת הכאוס. משמעותו היא שלעתים, אירוע קטן וחסר ערך בצד אחד של הכדור יכול לגרום לתגובת שרשרת שלא ניתנת לחיזוי בצידו האחר של הכדור ועלול להביא לתוצאות הרות גורל. דוגמה קטנה? 2005. דנמרק.ציור קריקטורה של הנביא מוחמד הבעירה את העולם המוסלמי והביאה למאות הרוגים. קריקטורה. זה לא הקריקטורה אלא הרגשות שזה הציף מאחורי הקריקטורה. למה אני מספר את זה ככה חזזזקקק?כי גברים ונשים מרחבי הארץ

היסטורה. אין מילה אחרת לתאר את מה שקרה אתמול בווינה, אוסטריה. אתמול בבוקר הקנייתי שבתמונה שבר את מחסום השעתיים בריצת מרתון. ליתר דיוק 1:59:40. אומנם זה לא נרשם כשיא רשמי (כי הוא רץ עם מכתיבי קצב, רכב מסלול וכו') אבל מדובר בהישג מרשים בקנה מידה אישי ועולמי. למי שלא מכיר, כדאי שיכיר. הכיר את אליוד קיפצ'וגה. מדובר באחד הרצים הטובים בכל הזמנים, אדם מעורר השראה וצנוע בצורה בלתי רגילה. ב2017 הוא ניסה ל'רדת' משעתיים אך סיים ב25 שניות מעל (!). למרות שקטף שלל תארים ומדליות עד כה הוא התעקש לנסות שוב. למה? כדי להוכיח. להוכיח ש"אין מגבלה לגוף האנושי". לא

לפני כמה שנים נתקלתי בחוק הזה בספר שקראתי. בדרך כלל מתייחסים למונח זה בהקשר של הריון. הפעם זה היה במובן העיסקי. חוק העיבור אומר שלכל זרע יש תקופה מוגדרת של הריון או עיבור. במילים אחרות, מרווח זמן שאותו זרע זקוק לו לפני שהוא יכול להתפתח מתכנית לצורה פיזית מוחשית. אותו כנ"ל עם רעיונות. לפני שנתיים עלה לי רעיון לחבר בין שתי "הנשים" שאני אוהב בחיי. האישה, משכבר הימים ושמה "כושר". והמאהבת שהצטרפה בדרך, נקרא לה "תעסוקה". איך שתי הנשים הללו יכולות להתחבר? האמת, לא היה לי מושג. אבל כמו כל דבר מוחשי שיש לנו בעולם, הכל מתחיל ברעיון קטן, אמונה

המרצה שיתף בסיפור עוד יותר מעניין שחשבתי די מתאים לרוח התקופה ולמעשים הטובים של אנשים בימים אלו. הסיפור הולך כך (לממהרים, הסיבה לסיפור, בסוף): אדם אחד הגיע לעולם הבא. למי שלא מאמין זרום.י רק לשם הסיפור. מבטיח שהוא טוב ראה 2 שלטים: גן עדן מכאן גיהנום משם התלבט לאן כדאי ללכת קודם. חשב לעצמו עדיף לסיים בטוב מאשר ברע. נכנס לגיהנום ורואה אנשים יושבים מסביב לשולחן עמוס בכל טוב, מאכלים, קינוחים, שתייה וכף באורך שני מטר (כמו המרחק שצריכים לשמור אחד מהשני) ליד כל סועד. ליד השולחן רואה 'סטופר' מכוון על 3 דקות. שואל האדם את אחד המשתתפים: "למה יש

הפוסט הקודם שהעליתי הגיע למעל 5000 אנשים בצורה אורגנית לחלוטין.זכיתי לייעץ ולהעביר ידע לאנשים מכל הארץ מהניסיון ומנקודת המבט שלי.היה כיף ומלמד ובטוח אחזור על זה שוב. השאלה שחזרה על עצמה הכי הרבה: איך יודעים במה אני טוב? שאלה טובה.או כפי שניסח זאת יותר טוב ממני, רודולף שטיינר, אבי האנתרופוסופיה 👇 "אין חידה גדולה בעבור האדם מאשר הוא עצמו" הפגישות הסתיימו, ואז התחלתי לתהות איך הגעתי למצב שאני עוזר לאנשים אחרים לזהות במה הם טובים? 🤔 רציתי בכלל קריירה בטחונית (?) נזכרתי. יום אחרי שחתכתי את החוגר בבאקום, אי שם לפני 10 שנים (לא באמת חתכתי אבל זה נכתב טוב)השאלה הזו העסיקה

.עוד תהליך הסתיים לו….הפעם בישיבה. תהליך מנטלי ."אני לא מצליח להבין באיזה כיוון אני צריך ללכת" ?מה זה כיוון שאלתי .אני לא יודע במה אני רוצה לעסוק או ללמוד .בוב, שם בדוי, בן 23 , אינטליגנט, בעל ביטחון עצמי ואכפתי הגיע אליי אחרי השירות הצבאי ועם ניחוח של חו"ל כמו רבים מאיתנו שחוזרים מהטיול הגדול ונוחתים למציאות, תרתי משמע, גם בוב שירת והשתחרר, טייל ונהנה עד שהגיע הרגע לקבל החלטה-לאן פניי מועדות ?האם באמת יש רגע כזה .הספרות אומרת שיש לנו כמה צמתים מרכזיים בחיים, כל עשור מהווה צומת לקבלת החלטות ;מאחר ואני בשנות השלושים לחיי אני מכיר שניים כאלו,

.היום זה היום .היום, לפני תשעה שבועות בדיוק היה לי את הכבוד והעונג להתחיל לאמן את שני הברנשים בתמונה מ- 0 ק"מ ל – 5 ק"מ ?מ – אין מצב שאני רץ את זה – ל – אולי נרוץ 10 ק"מ .מ – אני לא סובל ריצה – ל – אני מתחיל לאהוב .מ- ממבט עייף לפני הריצה – ל – מבט מתעייף לאחר הריצה ?מ- אני חייב לבטל את האימון – ל – אולי נקבע מועד אחר .מ – מתי נגמר האימון? – ל – שכחנו לעשות מתיחות לשריר התאומים .מ – תגיד לי עכשיו מתי נגמרת הריצה! –

"אין תרגיל טוב יש תרגיל מתאים" השבוע, ביקשתי ממתאמן שלי לעשות תרגיל מסוים לפלג גוף תחתון (!)הוא הביט אליי בחשש ואמר לי שהוא שמע שהתרגיל הזה מסו ?שאלתי אותו איפה שמעת על זה .הוא אמר, בהרצאה ?אני: ומה מסוכן בו .הוא: יוצר עומס על המפרק ?אני: אוקי. איך בדיוק ……..:הוא ?אני: למה בכל זאת אתה לא רוצה לעשות אותו .הוא: כי הוא לא נעים לי. לא עושה לי טוב .אני: תודה שאמרת לי. בוא נעשה תרגיל אחר "אין תרגיל טוב יש תרגיל מתאים" .לפני כמה שנים שמעתי את המשפט הזה ממי שהיה בזמנו המרצה שלי, והיום נשאר המרצה שלי, אבל